בשנים האחרונות ישנה הכרה לצורך להתכונן לחירום ברמה הקהילתית – כמענה לאסונות מיד הטבע או מיד אדם – רעידות אדמה, שריפות, הצפות, תאונות רבות-נפגעים וכד'. ברבים מהמקרים, הקהילה צריכה להתמודד עם מצב החירום במשך שעות ארוכות, ולעתים ימים, עד הגעת כוחות הצלה מיומנים. המענה המרכזי הוא הקמה של צוותים מקומיים, הבקיאים במציאות המקומית ושיש להם מידע על צרכים ומשאבים אפשריים הרלוונטיים לאירוע. צוותים כאלו חייבים להיות מוכנים ומוכשרים מראש, עם ציוד ותיקי מידע מתאימים.
בשעה שבמערב ירושלים, צוותי חירום מוקמים על-ידי המינהלים הקהילתיים ומנוהלים על-ידי אנשי המקצוע של המינהל הקהילתי בגישת "top-down", זו אינה אפשרות במזרח העיר, גם בשל היכולות המוגבלות של המינהלים הקהילתיים במזרח העיר, וגם בשל הלגיטימציה החלקית למדי שיש למינהלים אלו בעיני תושבי מזרח ירושלים. אנו בחרנו בגישה אחרת, המבוססת על "bottom-up" ומתמקדת על צוותים מקומיים, עצמאיים לחלוטין, ושעדיין מודעים לצורך להיות בקשר, בשגרה ובחירום, לכוחות הצלה אפשריים. לגישה זו יש יתרונות רבים, ולמעשה היום נדמה לרבים שהיא עדיפה על הגישה המקובלת במערב העיר. בגישה זו, עצמאות הצוותים יוצרת תחושת אחריות וסולידריות רבה גם בהכשרה ובתרגולים השגרתיים. הצוותים במזרח העיר, הבנויים על תושבים מרכזיים בקהילה, מצליחים גם לרתום כוחות קהילתיים רבים ולבנות "תיק חירום" שמתוארים בו אנשי קשר ומשאבים קהילתיים שימושיים לעת חירום (רופאים, אחיות, ציוד כבד וכד').
צוותי חירום שכונתיים בירושלים המזרחית
צוותי החירום השכונתיים במזרח ירושלים מוכשרים על-ידי עמותה פלסטינית – "עמותת צוותי החרום הירושלמית", בהנחית המרכז הבין-תרבותי לירושלים ובשיתוף מגוון נותני שירותים בתחום החירום בעיר. הצוותים יכולים לפעול עצמאית לתגובה מידית למצב חירום, אך יודעים לסייע ולהסתייע בכוחות סיוע מגוונים. הם נעזרים ביכולות ומומחיות מקומית – רופאים, אחיות, עובדים סוציאליים, מהנדסים, מפעילי רכב כבד, בתי-ספר ומרכזים קהילתיים.
בסוף שנת 2013 היו צוותים בחמש שכונות במזרח ירושלים, והכוונה היא להכפיל את מספר הצוותים במהלך 2014. במהלך סופת השלגים הכבדה בדצמבר 2013, הצוותים הוכיחו עצמם היטב, כשגייסו את אנשיהם, כמו גם רכבי 4X4 ורכבים כבדים לפינוי צירים ולחילוץ אנשים. מזרח ירושלים נחלצה מהסופה הרבה יותר מהר ממערבה, במידה רבה תודות לפעולת צוותים אלו.
