בשנת 2004, התחלנו להתעמק בנושא האקטיביזם. מכיוון שאחת ממטרותינו היא לסייע לתושבים מזהויות שונות להשפיע על העיר ועל קהילותיהם, אקטיביזם נראה כגישה שמן הראוי להיעזר בה. די מהר התרשמנו שהרבה מהאנרגיה האקטיביסטית היא לא יעילה. פגשנו יוזמות להפגנות ולאירועים ששום דבר בהם לא סייע במאום למטרות למענן נוצרו. ראינו סרטונים שעלו לרשת, שיתופים של סטטוסים בפייסבוק ולייקים לרוב, שפרט לתחושת “אני אקטיביסט” לא תרמו דבר. התחלנו לתהות – מה מאפיין אקטיביזם יעיל?
הדיון הפנימי שלנו, בשיתוף חברים נוספים, סייע לנו לנסח תובנות וטיפים ליעילות של תהליכים אקטיביסטים. בין אלו:
- הגדירו תוצאות ריאליסטיות מראש וודאו שמה שאתם עושים באמת מקדם להשגת תוצאות אלו.
- היו אסרטיביים, פרואקטיביים, וככל האפשר לא “תגובתיים”. ודאו שאתם נתפסים כאסרטיביים על-ידי מושאי האקטיביזם!
- מודיעין ובניית יכולות: איספו מידע רלוונטי, גישות מגוונות ומיומנויות שונות שיוכלו לסייע לכם.
- סדרי עדיפויות: אל תפעלו רק לפי מה ש”דחוף” אלא גם לפי מה ש”חשוב” (גם אם נראה שהוא לא דחוף). לדוגמה, תהליכים איטיים יחסית לבניית הקבוצה הפעילה נדחים לעתים קרובות לטובת “דברים דחופים”, אך בלי אורך הרוח לתהליכים החשובים האלו, יתכן שבהמשך לא ניתן יהיה להתקדם באופן יעיל.
- הבינו את “הצד השני” היטב – את הנרטיבים, הרגשות, האינטרסים, הצרכים, השאיפות וכד’. בדומה לגבי בעלי עניין אחרים – כולל אתם עצמכם!
- השתדלו לאמץ גישה שמקרבת את “הצד השני” (הממשלה, השכנים וכד’) אליכם. הטוב ביותר הוא אם הם ירגישו שההצלחה של האקטיביזם היא גם הצלחתם שלהם. חשבו Win-Win!
- סינרגיה (השלם יכול להיות גדול מסכום חלקיו) היא חשובה – כוחות קהילתיים מגוונים יכולים יחד ליצור השפעה רבה מאד. אל תבזבזו אנרגיה על ויכוחים על “האסטרטגיה הנכונה” אם אפשר שמגוון אסטרטגיות במקביל יקדמו את המטרה טוב יותר. שחקנים מגוונים, עם משאבים, יכולות, להט וסדרי-יום מגוונים, יכולים לסייע להגעה למטרה המשותפת, אם הם יכולים להיות מתואמים במידה סבירה ונמנעים ממאבקי יוקרה.
- בעבודה בקבוצה או בקהילה, ודאו שיש לכם הגדרה מדויקת לגבי מנגנוני ההתקשרות ביניכם ומנגנוני קבלת ההחלטות. הדגישו גישה של מנהיגות מאפשרת (facilitative) ופחות מנהיגות כריזמטית.
- היו פתוחים לרעיונות חדשים וליצירתיות בכל שלב. הניחו לעצמכם לגדול ולצמוח עם התהליך.
- היו דוגמה לאחרים בקבוצה – לאפקטיביות, להוגנות, לאיכות.
בסיוע תובנות אלו, מצאנו עצמנו מדברים על הנושא ומרצים עליו. ההרצאות היו מרתקות, משעשעות ומשכנעות. אנשים עזבו את החדר משוכנעים ו… המשיכו לתהליכים אקטיביסטים לא יעילים. התברר לנו שהרצאות על הנושא לא מאד יעילות.
אז המצאנו סדנה בשם “מיני-אקטיב“. הרעיון היה לאפשר לאנשים לאמן עצמם לשנות את העולם על-ידי בחירת עולם קטן מאד לשינוי. בסדנת מיניאקטיב שכוללת 4-5 פגישות שבהן 4-5 משתתפים, כל אחד בוחר משהו שיש לו להט לשנות, שסביר שיושג בפרק זמן קצר של כחודש, ושאינו עשייה עצמית (כלומר, שכחלק מהמאמץ יש לגרום לכך שהעיריה, הממשלה, השכנים יפעלו). דוגמאות אפשריות הן תיקון מנורת רחוב, שיפור איסוף האשפה במקום מסוים, תיקון מכסה של בור ביוב, טיפול בבעית בטיחות, ייזום של אירוע בית-ספרי, חידוש אסיפות דיירים והקמת ועד בית וכד’.
זה עבד! המשוב המהיר בתהליך קצר זה אפשרו למשתתפים ללמוד “על בשרם” את התובנות שהופכות אקטיביזם ליעיל. מכאן, כך חשבנו במקור, הם ילכו לשנות עולמות גדולים יותר….
אלא שדי מהר, מצאנו את עצמנו ממציאים את “מיני-אקטיב 2.0” – שהווה שדרוג של התפיסה באמצעות התוספות הבאות:
- משתתפי הקבוצה הם מאותו אזור או מתחם פועלים לרוב בסביבה הקרובה למקום מגוריהם. זה אומר שכל אחד מהם יכול לראות את כל השינןיים החיוביים שנעשו באזור, גם בעקבות פעילות של חברים אחרים, ולחגוג את כל ההצלחות.
- הקבוצה אינה נסגרת אחרי ההכשרה הראשונית, והמשתתפים הופכיל להיות חלק מרשת של מיניאקטיביסטים. הם ממשיכים לחפש עוד נושאים לטפל בהם, פועלים בסינרגיה ביניהם (למשל, כל אחד בוחר מנורת רחוב אחת כל-מנת שכל השכונה תהיה מוארת; פעילים מבקשים מחבריהם לדווח על מפגע בנוסף להם), “משתדרגים” למידי- ומקרו-אקטיב (למשל, שינוי כל קו הביוב ברחוב), לומדים זה מזה ומהכשרות המשך, וחשוב מכל – יוצרים קהילה של אקטיביסטים.
- רבים מהאקטיביסטים מציעים לחבריהם להצטרף ומנחים קבוצות מיני-אקטיב חדשות.
הרשת הראשונה והגדולה ביותר של מיני-אקטיב פועלת בירושלים המזרחית, ובה כ-500 נשים פלסטיניות, שנמצאות כמעט בכל שכונה במזרח העיר (סך הכל יש כ-300 אלף פלסטינים במזרח ירושלים). מאז מאי 2012, הרשת הזו משדרגת עצמה כל הזמן, ומוסיפה פעילויות ורעיונות חדשים. לרשת זו יש אפילו דף פייסבוק משלה.
רשת שניה, של כ-70 נשים חרדיות, הוקמה בשכונת רוממה, עם המינהל הקהילתי שם. רשתות נוספות מוקמות בהדרגה ביחד עם לשכת הרווחה בשיכוני תלפיות בירושלים (ושם יש גם גברים בקבוצות!) ובמקומות נוספים. בכל מקום, ישנה התאמה מקומית והתפתחות אחרת – וכך ניתן לראות מודלים מגוונים לרשתות מיני-אקטיב.
חלק חשוב בתהליך הוא עידוד נותני השירות (עיריה, חברת המים והביוב וכד’) להיות שותפים. להפתעת רבים, רבים במערכות אלו שמחים על פעילות מיניאקטיב. הם שמחים לראות תושבים המהווים עוד עיניים לגבי בעיות ומפגעים ושמנהלים אירועים סביב נושאים אלו. אנו רואים שינויים והתאמות אצל נותני שירותים כתוצאה מהתוכנית. כך למשל, עיריית ירושלים הגדילה את מספר המוקדנים דוברי הערבית במוקד העירוני מאחד לשבעה. הקשר עם המוקד מצוין, כולל מידע שבועי על מועדי המשמרות של דוברי הערבית ומשוב הדדי לגבי תהליכי העבודה. מפגשים עתיים בין ספקי השירות לפעילי מיני-אקטיב מסייעים לשיפור העבודה.
